המבנה הציבורי הראשון של העם היהודי הטרי שזה עתה נוצר עם ויצא ממצרים הוא המשכן-המקדש: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
בנסיבות הללו של עם שנמצא בתנאי מדבר, שזה עתה יצא ממצרים ורק מתחיל את דרכו, ניתן היה לצפות שהמבנה הציבורי הראשון יהיה איזה קרוואן קטן, פחון, משהו זמני שישמש באופן המינימלי את הצרכים של העם, וב"ה בעתיד כשיגיעו לארץ, והמצב הכלכלי יאפשר זאת, אז יבנו משהו רציני ומכובד יותר.
אלא שלא כך הם פני הדברים. כבר במדבר, למרות התנאים הסביבתיים ולמרות שמדובר במבנה זמני, הציווי הוא להקים את הדבר הכי מפואר שאפשר לדמיין, עם החומרים והכלים הכי הכי יפים, מדויקים ומכובדים: "זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים, וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים, שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן".
גם הכלים בתוך המשכן יהיו הכי מפוארים שאפשר: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים.. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.. וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר.. כָּל עַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב מְחֻשָּׁקִים כֶּסֶף וָוֵיהֶם כָּסֶף..".
למקרא המפרט הטכני המפאר והמרשים הזה של המשכן במדבר, השאלה רק מתחדדת- למה צריך את כל ההדר, הפאר והיופי הזה?
התשובה טמונה בהגדרת מטרת המבנה הזה, ובהשפעתו על העם הסובב אותו.
המבנה הציבורי הראשון הזה של העם, המשכן ואחר כך המקדש, הוא מקום מושבה של השכינה ושל ערכי היסוד של העם הזה- עשרת הדיברות וכל מה שנגזר מהם.
בלב המבנה הזה נמצאת האתיקה היהודית לדורותיה. המוסר, הערכים, האמונה, החסד, החמלה, אהבת האדם, וכל שאר ערכי היסוד.
האתיקה היהודית המפוארת צריכה לשכון במקום בו האסתטיקה מפוארת.
המשכן הוא ביטוי לכבודו של העם. עם המתחיל את דרכו כעם בהיסטוריה, כפי שנאמר עליו: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם", צריך להתחיל את דרכו לא כפוף, מוזנח, ולא אסתטי. ההיפך- העם הזה צריך להתחיל את דרכו כבני מלכים הבונים את ארמון המלוכה, הכי יפה ומכובד שאפשר.
כבודו והדרו של המשכן, הוא כבודו והדרו של העם.
ראוי לה לאתיקה היהודית המפוארת שצריכה לרומם את רוח וערכי העם, לשרוד, להתפתח ולהיות רלוונטית לאלפי שנים, שתשכון בכלי נאה ובבניין שחיצוניותו ופנימיותו הם אסתטיקה פיזית ורוחנית מרשימה ומרהיבת עין.
(תרומה תשפ"ג)